אני כותב

אין דבר יותר מעצבן מספקים שלא עונים. אני עובד מהר. כשלקוח כותב לי הוא מקבל תשובה מהר. אם זה משהו קצר - לפעמים אני אפילו מטפל בבקשה באותו רגע. וזה לא שמשעמם לי, אני אפילו די עסוק. קורה גם שלוקח לי זמן לחזור לפניות בנוגע לדברים אחרים. אבל לקוח? זה סיפור אחר. כי כשאנשים מקבלים מענה מהיר הם מבינים שא

דווקא כשזה קריטי - אף אחד לא יגיד לכם את האמת. קבלו סיפור: אני מכיר קצת אנשים, ואוהב לעזור ללקוחות שלי עם חיבורים כשאפשר. השבוע יצא שלקוח חיפש מישהו לצילומי תדמית דחופים. התחלתי לברר. קיבלתי הרבה פניות מצלמים. אבל אחד מהם בלט במיוחד. כי התמונות שלו היו לא טובות. עכשיו אני בדילמה. להגיד לבן אדם ש

אתם A Players? מי עוד בצוות שלכם כזה? ומי ממש לא, וצריך ללכת הביתה? כולנו רוצים את האנשים הטובים ביותר. וכולנו מבינים שעובדים לא מתאימים יכולים לפגוע קשות בחברה. סטיב ג׳ובס ומנכ״לים רבים אחרים טבעו את השיטה שמחלקת עובדים ל-3 רמות: A Players - הכוכבים. אלו שאתם אומרים כל בוקר תודה ש

תמיד שמעתי על ברן אאוט אבל אף פעם לא ידעתי מה זה אומר. עד עכשיו. התקופה האחרונה קשה לי. אני קם בבוקר. חי, עובד ומתאמן. אבל ההרגשה היא כאילו אני נוסע על אדים. כל בעיה מתסכלת ומייאשת אותי, כל מאמץ מתיש אותי. נגמר לי הכח. אני מתחיל להבין כמה השנה הראשונה שלי כעצמאי יחד עם המלחמה ועוד אירועים מלחי

כל יזם ארלי-סטייג׳ בטוח שהוא ממציא משהו חדש. וש״קטגוריה חדשה״ זה דבר טוב. אבל המציאות היא שדברים חדשים הם מבלבלים, לקוחות לא יודעים איך לאכול אותם. איך זה עובד? מי אחראי על זה אצלנו בארגון? מאיזה תקציב זה יוצא? אלו שאלות שבלי תשובה ברורה ומהירה יובילו לאיבוד העסקה. והדרך הטובה ביותר לענות עליהן

אנשים טובים הם נדירים. נדירים ממש. ושווה לעשות הכל כדי לעבוד איתם. קבלו סיפור:יש לי אנימטור. בחור מדהים. מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שיש לו את זה.סגנון הדיבור, תשומת הלב לפרטים, האקסטרה מאמץ. האכפתיות. בינגו. ככל שעבר הזמן נתתי לו יותר ויותר עבודה. והוא המשיך לעלות על הציפיות.אבל יש בעיה