השבועיים האחרונים היו מטלטלים במיוחד.
אחרי שביליתי חודשים בבניית אסטרטגיה חדשה לגמביט - הבנתי שכמעט הכל היה טעות.
הכל התחיל כשגמביט התחילה להכנס לקצב טוב.
עברתי את המחסומים הגדולים - מציאת לקוחות ראשונים, גיבוש תהליך ואפיון השירות.
אז התחלתי לחשוב על השלב הבא - והמסקנה שלי הייתה שצריך להתחיל לפנות לחו״ל.
לא אכנס לכל הטיעונים כרגע, אבל הייתי משוכנע שזה הדבר הנכון.
ומההחלטה הזו נגזרו המון שינויים בשיווק של גמביט:
- שינוי שפה (עברית ← אנגלית)
- שינוי סוג התוכן (אישי ← מקצועי)
- שינוי פלטפורמות (טוויטר ← לינקדאין)
- שינוי הקצב (מתי שעולה רעיון ← פוסט כל יום)
- שינוי סגנון הכתיבה (סיפורי ומשוחרר ← לימודי ומלוטש)
כל שינוי כזה דורש המון מאמץ.
גיבוש תהליכי עבודה חדשים, תפיסות לגבי מה נכון ואיך לעשות את זה.
אז נכנסתי לקצב והתחלתי לעבוד עם האסטרטגיה החדשה. השקעתי בזה המון מאמץ.
עזר גם שראיתי אנשים סופר מצליחים בלינקדאין עם התוכן הזה.
כל פוסט עם מאוד ליייקים ותגובות. זה אמור לעבוד!
אבל זה לא עבד.
לקח לי כמה שבועות - אבל בסוף נפל לי האסימון (בזכות שני אנשים מדהימים שמגיע להם פוסט משל עצמם).
קיבלתי כאפה ענקית.
כל מה שעשיתי בחודשים האחרונים היה טעות.
ועכשיו אני צריך לבנות הכל כמעט מאפס.
לתכנת את המוח שלי מחדש.
זה התיש אותי.
בקושי הצלחתי להתקדם בשאר המשימות שלי בתקופה הזו.
אז היום מתחיל שבוע חדש.
ואני מבין יותר טוב מה צריך לעשות. אני בדרך הנכונה.
והמסקנה? צריך להתעמת עם המציאות והטעויות שלנו. גם כשזה כואב.
